פתח דבר
דיני חדלות הפירעון נכנסים לפעולה כתגובה למתן אשראי. דהיינו, בעת שניתן אשראי במשק קם הצורך בדין שיסדיר מצבים בהם החייב אינו עומד בהחזר החוב שלקח. החוקים הקשורים בנושא היו מפוזרים במספר דברי חקיקה.[1] לאחר כניסת הרפורמה החדשה לתוקף כלל הוראות הדין עוגנו בחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי תשע”ח-2018 (להלן: “החוק“).
שלבי ההליך
הליכי חדלות פירעון של יחידים מוסדרים בחלק ג’ של החוק וקובעים את המסגרת הדיונית והמהותית דרכה ניתן להניע את הליכי היחיד. על ציר הזמן של ההליך ניתן לתאר 4 שלבים. היחיד מחויב לעבור כל שלב “בהצלחה” וזאת לקבלת הפטר מחובותיו. בתמצית, כאשר ההליך נפתח לבקשת היחיד, ניתן בעניינו על פי החלטת ממונה צו לפתיחת הליכים. צו זה מסדיר את זכויותיו וחובותיו של היחיד בהליך מיום פתיחתו ועד לצו לשיקום כלכלי. בנוסף, מתמנה נאמן ליישום הליכי חדלות הפירעון. השלב השני מכונה “תקופת הביניים”. במהלכה, פועל הנאמן להתחקות אחר מצבו הפיננסי של היחיד, נסיבות הסתבכותו הכלכלית וכן מכריע בהיקף חובותיו. מסקנות הנאמן מהוות תשתית להצעת הממונה לתכנית לשיקום כלכלי. השלב השלישי חל לאחר הדיון בצו לשיקום כלכלי.[2] מדובר בצו שיפוטי בגדרו נקבעות שורה של הוראות המחייבות את היחיד לשנים הקרובות ונועדו לצורך שיקומו הכלכלי. השלב הרביעי הוא צו ההפטר, לאחריו יוסרו כל ההגבלות שהוטלו כנגד היחיד בכפוף לסייגים הקבועים בדין.
סוגי היחידים בהליך
נהוג לומר כי ישנם שני סוגי יחידים הבאים לפתחו של ההליך. הסוג הראשון הנם בעלי חוב אשר קריסתם הכלכלית נבעה אגב פעילות עסקית ומכונים “יחידים עסקיים“. הסוג השני הנם סוג חדש יחסית של בעלי חוב, חובותיהם נוצרו מהוצאות שוטפות של משק הבית, ולכן מכונים “יחידים צרכניים“. בניגוד לעבר, יצר המחוקק מסלולים נפרדים לשני סוגי היחידים וזאת בהתבסס על סכום חובותיהם המוצהרים, כמפורט להלן:
- מסלול הוצאה לפועל: מיועד ליחידים בעלי חובות בהיקף נמוך של עד 150,000 ₪. הליך זה יתנהל לפני רשמי ההוצאה לפועל.
- מסלול בית המשפט: מיועד ליחידים בעלי חובות העולים על סך של 150,000 ₪. הליך זה יתנהל לפני בית המשפט ובפיקוחו של הממונה על הליכי חדלות פירעון ושיקום כלכלי.
אם בעבר נטה המחוקק לאפשר ליחידים קבלת הפטר בצמצום ובלבד שהדבר יטיב עם הנושים. כיום, הגיע המחוקק לכדי מסקנה כי עליו לעדכן את הדין, באופן גורף ובאמצעות העברת הזרקור בהליך מ- “תועלת הנושים” ל- “שיקום היחידים“. ההנחה היא ששיקום היחיד ויציאתו ממעגל החובות ישרתו לא רק את היחיד ואת הנושים בלבד, אלא מדובר באינטרס של הציבור בכללותו.
לשם כך, הסיר המחוקק את חסמי הכניסה שהיו קיימים בעבר, קיצר את משך ההליכים וכאמור, פעל ליצור שתי מערכות שונות המותאמות לקבוצות היחידים. כפועל יוצא, קידם וודאות ובהירות בקרב השחקנים המשתתפים בהליך והנגיש אותו לכלל ציבור היחידים.
לדעתנו, הסיבה להבחנה בין היחידים נבעה עקב הגדילה המתמדת בבקשות לצו לפתיחת הליכים מצד היחידים הצרכניים. מדובר ביחידים שלרוב יגיעו מתוך אוכלוסיות חלשות במדינה וכי הטיפול בהליכים המתנהלים בעניינם בדרך כלל אינו מצריך בירור של סוגיות עובדתיות או משפטיות מורכבות. לפיכך, לנוכח העובדה כי לרוב יחידים אלה מנהלים כבר הליכים בהוצאה לפועל (בהיותם ברי פירעון), אזי שבשם הרצון לייעל את הליכי חדלות הפירעון ולהפחית בבירוקרטיה, בוצעה החלוקה בין הקבוצות.
חדלות פירעון-מעבר מהליך פרטני להליך ציבורי
מכאן, עולה השאלה האם שינוי הקיים בגישת המחוקק, בהיותו “פרו יחידים”, היא הגישה הרצויה? על מנת להשיב על שאלה זו, עלינו להציג ממעוף הציפור את שתי הגישות הקיימות שבאמצעותם ניתן לראות את הליכי חדלות הפירעון של יחידים.
א. אירוע פרטני-כלכלי: מכונה “הגישה הכלכלית“. במצב זה הליכי חדלות הפירעון לגבי היחיד נועדו לשם הסדרת חובותיו מול הנושים בלבד. לפי מצב זה תפקיד דיני חדלות פירעון הנם לפתור את בעיית מאגר המשותף הקיים בין הנושים. המאגר המשותף לענייננו הם נכסיו של היחיד. הסברה היא שבהליכים הללו משתתפים נושים רבים, ישנו חשש שמא נושה מסוים יפעל לגביית החוב מול היחיד באופן פרטני ולמעשה יותיר את שאר הנושים ללא יכולת להיפרע ממנו. משכך, תפקידו של ההליך הוא ליצור מעין חוזה היפותטי כלכלי אשר ייאכף על כל הנושים יחד, במסגרתו יוכלו הנושים להיפרע מן החוב שלהם באופן קולקטיבי. במצב זה התכליות המרכזיות של ההליך תהיינה הגנה על האינטרסים של הנושים ומקסום הליכי הגבייה כנגד היחיד.
ב. אירוע ציבורי-חברתי: מכונה “הגישה החברתית” והתפיסה הרווחת בימינו. במצב זה הליכי היחיד כוללים שחקנים רבים ועל כן ישנו צורך לאזן ביניהם. ברם, גישה זו תעדיף כמעט תמיד את שיקומו של היחיד. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שבשיקום יוכל היחיד לפרוע את חובותיו בהתאם ליכולתו הכלכלית ובמקביל בהיותו אדם יצרני, יזמי ובעל כישורים יחזור לחיים הכלכליים ויכביד פחות על הקופה הציבורית. הכוונה במושג שיקום היא להעניק ליחיד הפטר מחובותיו בתוך זמן מינימאלי, כך שישתלב במהרה בחברה. במצב זה התכליות המרכזיות של ההליך תהיינה שיקומו הכלכלי של היחיד וביצוע הליכי גבייה המגדילים את החוב לטובת הנושים החלשים באופן צודק ובהתאם לסדרי נשייה שוויוניים.
ביקורת מפי הכותב וסיכומם של דברים
בימים אלה נבחנת האפקטיביות של הפעלת הליכי חדלות פירעון בהתאם לגישה השיקומית. ניכר, כי בעת הזו העביר המחוקק את תנועת המטוטלת מראיית הליך חדלות פירעון לגבי יחיד כאירוע פרטני כלכלי המרשת ברובו את אינטרס הנושים, לכיוון ראייתו את ההליך כאירוע ציבורי בעל משמעות חברתית, תוך העדפת שיקומו של היחיד. לתפיסתנו, שינוי זה התרחש לנוכח ההנחה כי בשוק החופשי הכלכלי בין זמננו הסתבכות כלכלית עלולה להתרחש לכל אדם, בכל משק בית בישראל ובעקבות מגוון סיבות שאינן קשורות בהכרח לבעל החוב. לפיכך, נדרש המחוקק להכיר בזכותם של כלל היחידים להשתקם כלכלית ולקבל הפטר מחובותיהם. ברם, אנו סבורים כי לאורך הזמן ניתן יהיה לזהות השבת המטוטלת חזרה לכיוון אינטרס הנושים, עד לעצירה בנקודת ביניים המאזנת נכונה בין התכליות השונות של שתי הגישות.
מקורות:
- חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע”ח-2018.
- הצעת חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי- התשע”ו-2016.
- גבריאל הלוי, דיני חדלות פירעון ושיקום כלכלי, כרך א (2020).
- עודד מאור ואסף דגני, הפטר, כרך א (2019).
- עומר קמחי, “דרישת תום הלב בהליך פשיטת רגל לבקשת חייב, משפטים מ’ (תשע”ח).
- עומר קמחי, דיני חדלות פירעון מגישה חברתית לגישה כלכלית, עיוני משפט לו (2013).
אין באמור לעיל בכדי להוות משום יעוץ משפטי או תחליף ליעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, הכתוב לעיל מהווה את עמדתו של הכותב בלבד ומהווה תיאור כללי ובלתי מחייב. כל הזכויות שמורות- לעו”ד משה תורג’מן, עו”ד הילה משה, דניאל בניטה ממשרד בר יוסף נאוי תורג’מן ושות’.
