מבוא
במסגרת מאמרנו “אירוע חדלות פירעון של יחידים בראי הגישות השונות” סקרנו את הליכי חדלות הפירעון ממעוף הציפור, תוך התמקדות בשינוי התפיסתי של המחוקק אשר העניק משקל רב יותר לשיקום היחיד ולשילובו מחדש במקרם החיים הכלכליים תוך שמירה על כבודו.
חיבור זה יצלול אל עבר הפרקטיקה היומיומית של הליכי חדלות פירעון לגבי יחידים, המתנהלים בעיקרם על ידי הנאמן. הנאמן משמש כגורם האמון על יישום ההליכים והוצאתם מן הכוח אל הפועל.
נתמקד בשיקול הדעת המוקנה לנאמן במסגרת בדיקת תביעות החוב. לעניין זה, ניווכח כי על אף העובדה שסמכויות הנאמן קבועות בחיקוק וכפופות לכללים פרוצדורליים, הן המחוקק והן בית המשפט העליון העניקו לנאמן שיקול דעת רחב ביחס להכרעה בהיקף חובותיו של היחיד.
תפקידי הנאמן בהליכי חדלות פירעון
החוק מציין שורה של תפקידים שעל הנאמן לבצע במהלך ההליך. על הנאמן לגבש תשתית עובדתית אודות היחיד, זאת לצורך הצעת הממונה לתכנית שיקום כלכלי; לנהל את נכסי קופת הנשייה, לממשם ולבצע חלוקת דיבידנד לנושים; לפעול ליישומו של הצו לשיקום כלכלי תוך מציאת נקודת איזון נכונה בין שמירה על כבוד היחיד לבין הגנה על נושיו.
כחלק מביצוע תפקידו על הנאמן להתחקות אחר מצבו הכלכלי של היחיד ולבחון את נסיבות הסתבכותו הכלכלית. עליו להכריע ולאשר את תביעות החוב שהוגשו כנגד היחיד. בהתאם לחוק ולהנחיות הממונה, מחויב הנאמן בהגשת דוחות תקופתיים, אשר מסייעות לבעלי התפקיד ולבית המשפט לעקוב אחר התנהלות היחידים.
תביעות חוב- מועדים ואופן הכרעה
תביעות חוב מוגשות על ידי טוענים לחוב כנגד יחיד אשר מתנהל בעניינו הליך חדלות פירעון. בניגוד להליכי הוצאה לפועל, במסגרת הליך חדלות הפירעון רשאים הנושים להיפרע מן היחיד באופן קולקטיבי בלבד, כך שיקבלו את חובם מתוך קופת הנשייה בהתאם לחלקם היחסי ועל פי סדרי נשייה הקבועים בדין.
חוב זה עשוי לגלם בחובו זכויות אובליגטוריות ו/או קנייניות המוקנות לנושים מעצם ההסכם הספציפי שנעשה עם היחיד (כאשר היחיד לא עמד בחלקו בהסכם). משכך, קם הצורך לבירור מדויק והוגן של תביעות החוב, שבסופם יוכרו חובותיו האמתיים של היחיד.
ככלל, הגשת תביעת החוב על ידי הנושים תוגש לנאמן באופן מקוון באמצעות מערכת “הממונט” או מערכת “כלים שלובים” של הוצאה לפועל, לפי העניין. על תביעות החוב להיות מוגשות תוך שישה חודשים ממועד פרסום הצו לפתיחת הליכים. לחילופין, אם החוב נוצר לאחר מתן הצו לפתיחת הליכים, רשאי הנושה להגיש את תביעת החוב תוך ארבעים וחמישה ימים מיום היווצרות החוב, לפי המאוחר. הנאמן רשאי להאריך את התקופה להגשת תביעת החוב אם מצא כי מתקיימות נסיבות שבשלהן לא יכול היה הנושה להגיש את התביעה וכי קיימת הצדקה עניינית לכך.
הסמכות להכריע בתביעות החוב נתונה בידי הנאמן שהנו בעל המומחיות הנדרשת. סמכות זו הנה מעין שיפוטית. כפועל יוצא, מתחם שיקול הדעת של הנאמן רחב מאוד. התערבות בית המשפט בשיקול דעתו של הנאמן תיעשה במשורה ורק במקרים של חריגה קיצונית מסבירות ותקינות הפעולה.
בעת הכרעת הנאמן בתביעת החוב, יושב הוא כערכאה דיונית לבחינת התביעה לגופה לרבות בחינת טענות פרוצדורליות/מקדמיות, בין היתר בעניין בקשות להארכת מועד של הגשת תביעת החוב שהוגשו ע”י הנושים.
יחד עם זאת, על הנאמן מוטלת חובת הנמקה להכרעותיו בתביעות החוב ועליו למסור אותן לידי הנושים וכן לידי היחיד. ככל ונושה מסוים רואה עצמו נפגע מהכרעת הנאמן, רשאי הוא בתוך 45 ימים להשיג על ההכרעה בפני בית המשפט הדן בתיק.
מבדיקה שערך משרדנו, מתוך 101 פסקי דין שנבדקו שיעור הערעורים שהתקבלו על הכרעות הנאמן בתביעות החוב עמד על כ- 20% בלבד.
ניתוח הלכת אביחסרה
לאור הקניית סמכות שיפוטית לנאמן בבדיקת תביעות החוב, עשויות לעלות שאלות באשר לקו הגבול של הנאמן שחצייתו מהווה חוסר סבירות קיצוני – האם מוסמך הנאמן לאשר לנושה להגיש תביעת חוב, כאשר זו מוגשת באיחור ניכר מהמועד הקבוע בדין? מתי מחויב הנאמן לדחות תביעת חוב המוגשת באיחור, כאשר הנושה ידע או היה צריך לדעת על התקיימות הליך חדלות הפירעון?
סוגיות אלו נדונו על ידי בית המשפט העליון בפני כב’ השופט גרוסקופף, במסגרת הליך רע”א 7692/19 אריק אביחסרה נ’ עו”ד משה תורג’מן (פורסם בנבו, 09.01.20) (“עניין אביחסרה“).
- רקע עובדתי בתמצית: עסקינן בהליך רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי (מרכז), בגדרו נדחה ערעור שהגיש מר אביחסרה (“החייב“) על הכרעת הנאמן בתיק פש”ר אשר מתנהל בעניינו. ביום 16.08.17 ניתן צו כינוס לנכסי החייב. גרושתו של החייב, גב’ אביחסרה (“ המשיבה“) הגישה ביום 26.02.19 תביעת חוב בתיק, בחלוף שנה מהמועד הקבוע בחוק להגשת תביעת חוב, זאת על אף שהייתה מודעת לקיום הליכי פשיטת רגל של החייב. לראייה למודעות מצד המשיבה ניתן ללמוד מהעובדה כי הגישה במסגרת הליכי פשיטת הרגל בקשה להקצבת דמי מזונות. תביעת החוב של המשיבה הוגשה על סך של 319,000 ₪ המגלמים יתרת חוב מזונות ופדיון כתובה כפי שנפסקו לנושה בהליכים קודמים.
- טענות הצדדים: טענות המשיבה– לא ידעה כי עליה להגיש גם תביעת חוב בתיק. לטענתה, עורכת הדין שייצגה אותה בהליך בשעתו, ייצגה אותה אך ורק לעניין קציבת המזונות, וכי לא יידעה אותה בצעדים נוספים שעליה לנקוט. טענות החייב– מקום בו הנושה ידעה על קיום הליך פש”ר בהיותה מיוצגת, אינה מגבשת נסיבות מיוחדות המצדיקות את קבלת תביעת החוב לאחר המועד שנקבע בדין. מדובר בהתרשלות הנושה וכי אין באי פעולתה כדי להקים עילה למתן ארכה. טענות הכונס הרשמי– לא הביע עמדה, אך ציין כי יש לצמצמם את הפגיעה בנושים שעמדו בסד הזמנים הקבוע להגשת תביעות חוב.
- בחינת תביעת החוב ע”י הנאמן: לאחר שמיעת השגות החייב לתביעת החוב, זימן הנאמן את הנושה לפגישה במשרדו לצורך שמיעת טענותיה בדבר נסיבות הגשת תביעת החוב באיחור ניכר. לאחר הפגישה, סבר הנאמן כי אי הגשת תביעת החוב נבעה מחוסר בקיאות ומחילוף ייצוג משפטי של הנושה, ולא מתוך התרשלות או מחדל. שיקולים נוספים לקבלת תביעת החוב נסובו סביב נסיבות העדר מחלוקת על יצירת החוב, היותו מיועד בחלקו הארי לכלכלת ילדיהם הקטינים המשותפים של הצדדים, הימנעות החייב מפירעון חוב המזונות בתיק הוצאה לפועל לאורך השנים וכן ויתורה של הנושה על סכומי ריבית והצמדה. משכך, תביעת החוב אושרה ע”י הנאמן.
- הכרעת בית המשפט העליון: בית המשפט דחה את בקשת רשות הערעור. בפתח דבריו, חזר בית המשפט העליון על ההלכה הפסוקה, כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בשיקול הדעת המוקנה לבית משפט של חדלות פירעון, זאת נוכח מומחיותו הייחודיות ולאור התרשמותו הישירה מבעלי הדין ומנסיבות המקרה. על פי הכללים שהותוו בדין ובפסיקה, התערבות בית המשפט בשיקול דעתו של הנאמן במסגרת בחינת תביעות החוב מצומצמת. לדידו, בחינת מתן ארכה להגשת תביעות חוב תינתן באופן מקל, במסגרתה יישקלו השיקולים הבאים: (א) מידת האחור במועד הגשת תביעת החוב (ב) קיום מחלוקות ממשיות ביחס לחוב (ג) מידת הפגיעה שתיגרם לצדדים לאור הארכת המועד (ד) אינטרס הסתמכות הצדדים (ה) יעילות ההליך.
ככלל, נושה שהיה מודע להליך חדלות פירעון של היחיד, “חזקה” עליו כי יכול היה להגיש תביעת חוב במועד. עם זאת, ניתן לסתור את זה החזקה ככל ומצא הנאמן נסיבות המצדיקות את הארכת המועד. בעניין אביחסרה שוכנע הנאמן, לאחר בדיקה מקיפה הכוללות שמיעת טענות הצדדים וקבלת אסמכתאות רלוונטיות, כי האיחור בהגשת תביעת החוב נבע בתום לב ועקב כשלים בייצוג הנושה. בנוסף, לא הייתה קיימת מחלוקת ממשית בדבר חבות החייב לחוב כלפי הנושה. בנוסף, נקבע כי באישור התביעה אין כדי לפגוע באינטרס הסתמכות הנושים, זאת לנוכח העובדה כי טרם התקבלה תכנית פירעון לחייב וטרם חולקו דיבידנד לנושים. לפיכך, ובשים לב שקידום ההליך אינו נפגע משמעותית ולנוכח הפגיעה הפחותה בנושים, הותיר בית המשפט העליון את הכרעת הנאמן על כנה ודחה את בקשת רשות ערעור.
סיכום
למעשה פסיקת בית המשפט העליון בעניין אביחסרה מהווה סטייה וחריגה מהכלל, לפיה בנסיבות בהן ידע הנושה על התקיימותם של הליכי חדלות פירעון בעניין היחיד לא תתאפשר הארכת התקופה להגשת תביעת החוב. חריגה זו, מצטרפת למגמה הכללית של פסיקות בית המשפט, בהן נקבע כי הנאמן זכאי לעצמאות בהחלטותיו והיקף שיקול דעת רחב, בשים לב לכך שהנו “זרועו הארוכה של בית המשפט” והיותו הגורם המוסמך ובעל המומחיות להכריע בסוגיות אלו. בית המשפט העליון בעניין אביחסרה יצר רשימה פתוחה של מבחנים במסגרתן תיבחן שיקול דעתו של הנאמן בכובעו השיפוטי כגורם המכריע בתביעות החוב.
מקורות:
- פקודת פשיטת הרגל (נוסח חדש), תש”ם-1980.
- חוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע”ח-2018.
- תקנות חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע”ט-2019.
- גבריאל הלוי, דיני חדלות פירעון ושיקום כלכלי, כרך א (2020).
- עודד מאור ואסף דגני, הפטר, כרך א (2019).
- ע”א 5090-08 אורגל נ’ אטיאס (פורסם בנבו, 08.12.2020).
- רע”א 9802/08 הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עיריית ירושלים נ’ א.ר מלונות רותם (1994) בע”מ (בפירוק) (פורסם בנבו, 21.8.12).
אין באמור לעיל בכדי להוות משום יעוץ משפטי או תחליף ליעוץ משפטי או חוות דעת משפטית, הכתוב לעיל מהווה את עמדתו של הכותב בלבד ומהווה תיאור כללי ובלתי מחייב. כל הזכויות שמורות- לעו”ד משה תורג’מן, עו”ד הילה משה, דניאל בניטה ממשרד בר יוסף נאוי תורג’מן ושות’.
